שותף עם ציבורי

שמונה שנים! כבר לפני שמונה שנים שמתי עין על המקום הזה. כשהבנות היו בנות שנתיים. איכשהו רק כפסע מגיל עשר עשינו צ'ק אין בגן העדן הזה. וכמה היה שווה לחכות…רק שלושתנו. סוליקו. בלי תיאומים, בלי התארגנויות-על, בלי פשרות, בלי תלות. רק אנחנו, ההגה, התכנונים, הבישולים (וללא כלים חד-פעמיים) וההנאות.
אז כפר הנוקדים. נווה מדבר ענק ומפנק מאין כמוהו. אווירה שכולה שלווה מדברית, עם קליטה שואפת לאפס, בלי טלוויזיות, שלושה ימים של ריסטרט לנפש.

 
כל פינה במקום הזה משקפת מחשבה, אסתטיקה ושירותיות. מבין מגוון אפשרויות הלינה (אוהלים, סוכות, חדרים, אוטובוסים) החדרים (בחירה של הבנות) מעוצבים להפליא ונקיים עד מאד. פינות חמד פזורות ברחבי המקום, אם למנוחה ואם לסעודה או קומזיץ. כולן יפות, אותנטיות, חלומיות. ברכיות, טווסים, תוכים ותרנגולות הם מחזה יומיומי.

הצוות מורגש מאד, סבלני, אדיב וכה לבבי, הן בתפעול והן בהדרכות. כמי שמפעילה ומדריכה צוות, ועובדת עם קהל מרבית שנותיי, אין לי ספק שמישהו למעלה יודע מה הוא עושה מבחינת הון אנושי.

לאורך כל שעות היום המתינו לנו פעילויות קסומות: מתחם מים מרענן עם ערסלים ונדנדות שביניהן עובר נחל מלאכותי מזמין ולצידו משטח דק לשיזוף. סיורי עקרבים מרתקים ברחבי המדבר שהיוו אטרציה של ממש. היה נעים לקחת חלק בסיור שמישהו אחר מעביר ואף להשכיל עוד. הלכנו גם לסיור שקיעה משגע מעל מצדה וים המלח שנתן לנו המון אוויר. מה עוד? פינת ליטוף וספארי גמלים כולל הדרכה על עולמם והאכלה. סיורי גמלים רכובים בשטח, ובערבים קרקס היתולי בסגנון מופע רחוב. הילדים נהנו גם מהקרנת סרט מצויר באוהל מרופד במזרני זולה.

תכננתי. לא ביצעתי. לא תל ערד ולא מצדה, לא בריכת צפירה. לא יצאנו לרגע מהמקום! לא היה צורך…המשפחות בהן נתקלנו היו נעימות. הבנות התחברו בקלות לחבורות ילדים ואפשרו לי איים של שקט. אנשים נהגו בהתחשבות ובדרך ארץ.

 
במשך שלושה ימים לא שמענו ולו פעם אחת אף להיט תורן. כן בקע מן הרמקולים פופ ערבי, רוק ישראלי וקצת מטאל. האמת שזה היה מרענן מאד.

אז בלי מסכים? אפשר. לסיים ספר טוב, לבהות, לחשוב, לשחק במשחקים של פעם, להצטלם ולצלם (סוג של מסך אך נטו כמצלמה), לאכול (והרבה…!), להתחבר לאנשים. הבנות אפילו כתבו שיר או שניים. מודה שברגעים שהטלפון התריע שיש רגע נדיר של קליטה ביקרתי לרגע ברשת והתחוור לי שהעולם על תלו עומד, אך נהניתי מחוסר הקליטה שנכפה עליי שוב במהרה

.
אולי כולנו צריכים זאת מדי פעם, מה אתם חושבים

ליקטתי מעט תמונות מאלבום גדול של אינספור חוויות קטנות.