איכשהו היה לנו הרושם שמדובר במסלול קצר, ידידותי לילדים וקל לביצוע. למרות שהילדים חששו לבצע אותו ברגליים חשופות דווקא אנחנו ההורים עודדנו אותם להתנסות בכך. בסופו של דבר מדובר במסלול ארוך משחשבנו, מעניין אך גם רצוף אלמנטים מאתגרים, ולא כל המרקמים שאתה פוגש בדרך בהכרח נעימים או נוחים למגע. אני לא רוצה לחשוב מה עוברות שם הרגליים בקיץ, באותה מידה אפשר ללכת על גחלים בוערות. המסלול מחבר את ההולכים לטבע ולבעלי החיים המקומיים המתמודדים איתו ברמה היומיומית. הוא מסתיים בקרחת יער המציעה כלי נגינה הלקוחים מן הטבע, יופי של יוזמה. ואם במוסיקה עסקינן, ברור שכוונת המשורר היא ההתנסות השונה, אבל תכנון לחוד ומציאות לחוד. לטעמנו הפואנטה פה מעט מפוספסת. אפשר היה לנצל את הרעיון המדהים הזה אחרת. ובכל זאת, אל תוותרו, אלא קחו עמכם נעליים ביד. ובכל פעם שתגיעו לאזור שפחות נעים לכם, השתמשו בהן. התמרחו בקרם הגנה ואל תשכחו כובעים ומים, המסלול אינו מוצל. למותר לציין שהמסלול איננו נגיש. בחרתי את התמונות בקפידה על מנת לא לעשות לכם יותר מדי ספוילר.